פס"ד בערעור על חומרת העונש בעקבות הרשעה בעבירות של אי קיום צו בימ"ש

1.         בפני ערעור על חומרת העונשים שהוטלו על המערער במסגרת תיק 08-04-3969 בגזר הדין שניתן ביום 02/02/10, בעקבות הרשעתו בעבירה של אי קיום צו בית המשפט.

2.         בגזר הדין שניתן בתיק עמ"ק 20464/04 מיום 12/01/05 נצטווה המערער להרוס תוך שנה סגירת קומת מרתף בחזית צפונית של בניין קיים בשטח של כ-86 מ"ר, מחסן בחזית המזרחית של הבניין בשטח של כ-9 מ"ר, וכן סגירת מרפסת מקורה בשטח של כ-50 מ"ר שבנה וסגר בלוחות עץ ללא היתר (להלן: "הבניה הבלתי חוקית").

ביום 14/05/07 האריך בית המשפט את מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 01/11/07.

3.         המערער לא הרס את המבנים במועד הנ"ל, אף שלא היה בידו היתר בניה.

4.         הבניה הבלתי חוקית נתגלתה עוד בינואר 2004, למערער ניתנו ארכות לשם ביצוע הצו, ובמסגרת תיק עמ"ק 20596/06 הוא אף הורשע באי קיום הצו והוטלו עליו עונשים, שכללו מאסר מותנה והתחייבות בסך 40,000 ש"ח. משלא קיים את הצו גם לאחר גזר הדין דלעיל הוגש נגדו ההליך הנוכחי, בגין אי קיום הצו.

5.         המערער הודה במיוחס לו ובית המשפט קמא גזר עליו את העונשים הבאים:

א.         הארכת מאסר על תנאי שהוטל על המערער בתיק 20596/06 למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין.

ב.         הפעלת התחייבות שנחתמה על ידי המערער ע"ס 40,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר.

ג.          חתימה על התחייבות בסך של 40,000 ש"ח להמנע תוך 3 שנים מיום 01/09/10 מלעבור עבירה על סעיפים בהם הורשע.

בית המשפט קמא נמנע מהטלת קנס נוסף בהתחשב בגובה ההתחייבות שהופעלה.

6.         הערעור שבפני מכוון, כאמור, כנגד חומרת גזר הדין ובמסגרתו מבקש המערער לעכב ביצוע צו ההריסה ולהאריך את המועד לביצועו ב-18 חודשים נוספים, לבטל הפעלת ההתחייבות מיום 14/05/07, וכן לבטל ההתחייבות הנוספת שהוטלה עליו בהליך זה.

7.         לטענת המערער, כבר לאחר גזר הדין הראשון מיום 12/01/05 בתיק עמ"ק 20464/04 הוא שכר שירותי אנשי מקצוע להשלמת הליכי התכנון והוצאת היתר בנייה לעבודות ולצורך כך נדרש להכין "תכנית נקודתית מפורטת", דבר שגרם לעיכובים רבים שאינם בשליטת המערער.

            המערער, לטענתו, נקלע לקשיים כלכליים ולא עלה בידו להוציא היתר בנייה תוך המועד שהוקצב, דבר שהביא להגשת כתב אישום נוסף נגדו, בשל אי קיום צו בית משפט. במסגרת אותו הליך (עמ"ק 20596/06) הופעלה התחייבות בסך 16,000 ש"ח שהוטלה על המערער והוא שילם קנס בסך 10,000 ש"ח. המערער חוייב לחתום על התחייבות נוספת וניתנה לו חצי שנה לביצוע הצו.

            עוד טוען המערער, כי הרס את הסככה והמחסן לאחר גזר הדין, ואילו קומת המרתף והמרפסת משמשות כיום בתור קורת גג למערער ולמשפחתו. מלכתחילה, התכוון המערער לבנות עוד קומות מגורים מעל קומה זו, ובהתאם לכך נתקבל על ידו היתר בניה, אולם בשל חסרון כיס לא בנה את המבנה כפי שתוכנן ואושר.

            המערער סבור, כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי אין אפשרות לדעת את מצב ההליך התכנוני נוכח ההליכים בהם נמצאת התוכנית כיום, בשלב ההפקדה, ולא ערך איזון כנדרש בין הצורך לעמוד על קיומן של הוראות החוק לבין צרכיו של הפרט.

            לעמדת המערער הפגיעה והנזקים שיגרמו למערער ולמשפחתו הינם בלתי הפיכים כשמנגד לא תגרם כל פגיעה למשיבה ו/או לצד ג' בשל אי ביצוע צו ההריסה. קיימים שני שיקולים עיקריים המצדיקים עיכוב ביצוע צו ההריסה-הראשון, המדובר במקרה חריג ויוצא דופן, השני המצב התכנוני והעובדה, כי ההיתר נמצא בהישג יד.

            לעניין הפעלת ההתחייבות וחיובו של המערער לחתום על התחייבות נוספת, נטען כי מדובר בעונש החורג ממתחם הסבירות ופוגע בצורה גורפת בעיקרון המידתיות ובכללי הצדק הטבעי. לפי הנטען, שגה בית המשפט קמא עת חייב את המערער לשלם את מלוא ההתחייבות במקום להסתפק בהטלת קנס.

            עמדת המשיבה :

8.         המשיבה התנגדה לקבלת הערעור, הפנתה להליכים קודמים, להזדמנויות הרבות שניתנו למערער בעבר, ולכך שחלפו למעלה מ-6 שנים, במהלכן לא השכיל להכשיר את הבנייה.